הדרכת הורים בשיטת מחומש ההורות לפי בית הספר לחינוך באוניברסיטת תל אביב המבוססת על חמישה עקרונות מרכזיים, על פיהם יבחן כל נושא ואתגר בהורות.

מחומש ההורות – עקרונות וכלים להורות מיטיבה

הורות היא אחת המשימות המאתגרות והמשמעותיות ביותר בחיינו, היא ארוכת טווח, דורשת מסירות, אחריות, טיפוח רגשי והתמודדות עם לחצים ודאגות יומיומיות. בישראל, להורות יש מאפיינים ייחודיים: המשפחה היא ערך מרכזי, שיעור הילודה גבוה יחסית כלומר הרבה ילדים במשפחה ביחס למדינות ה OECD, מרבית האימהות משלבות בין קריירה להורות וקיימים אתגרים משפחתיים ייחודיים בנושאים של ביטחון אישי ולאומי. בתוך המציאות הזו, פותח מודל הנקרא "מחומש ההורות", שמטרתו להעניק להורים כלים פרקטיים להורות מיטיבה. המודל פותח על ידי פרופ' דורית ארם שמנהלת את בית הספר לייעוץ חינוכי באוניברסיטת תל אביב ואיתן ארם שהוא מטפל זוגי ומשפחתי ומדריך מדריכות הורים בבית הספר לחינוך באוניברסיטת תל אביב וחוקרות נוספות בבית הספר לחינוך באוניברסיטת תל אביב.

המודל מתמקד בהתנהגויות ההוריות עצמן ולא באמונות או מחשבות. הוא משמש ככלי להדרכה, טיפול, מחקר והוראה, ומאפשר להורים ליישם עקרונות ברורים ושיטתיים לשיפור רווחת ילדיהם ורווחתם האישית. המודל הוא מודל מקיף שכל אחד מחמשת העקרונות שלו נמצא תורם קלינית ומחקרית לרווחה ולהתפתחות של ילדים ולרווחת ההורים. המודל כולל חמישה עקרונות מרכזיים הבנויים בסדר עולה כך שכל עקרון בנוי על קודמו:

1. עיקרון השותפות – שותפות בין ההורים ובין דמויות משמעותיות נוספות בחיי הילד.
2. עיקרון המנהיגות ההומנית – הובלה הורית ברורה תוך התחשבות בצורכי הילד.
3. עיקרון האהבה ללא תנאי – הענקת אהבה שאינה תלויה בהתנהגות, הישגים או כישורים.
4. עיקרון העצמאות – טיפוח יכולות עצמאיות של הילד בהתאם לגילו וליכולותיו.
5. עיקרון הכללים – יצירת מסגרת ברורה של גבולות, חוקים וערכים במשפחה.

המודל מאפשר להורים להבין ביחד את כל העקרונות שמאפשרים להם להיות הורים טובים יותר, ונותן להם כלים להתמודד עם אתגרים יום יומיים וגם אתגרים עתידיים כשהילדים קצת יגדלו.

מודעות

הדבר הראשון כשאנחנו מתחילים לדבר על הנושא של הורות הוא הנושא של מודעות. מודעות היא הבסיס להורות מיטיבה. רעיונות אלו לקוחים מהנדריקס והאנט, אנחנו רואים שהתנהגויות הורים נובעות פעמים רבות מדפוסי ההתנהגות במשפחת המוצא שלהם, מהביטחון העצמי שלהם, ומהחוויות היומיומיות שלהם.

אנחנו מגיעים למפגש עם הילדים פעמים רבות כאשר אנחנו בעצמנו חווים לחץ, דאגות או שמחה כתוצאה מחוויות היום שעברנו, בין אם זה בבוקר לפני העבודה, אחרי הצהריים כשחזרנו הביתה, או בערב לפני השינה. אנו מביאים איתנו לא רק את התחושות של אותו יום, אלא גם את חוויות הילדות שלנו – כיצד גידלו אותנו, מה היה מקובל בבית ההורים שלנו, ואיך ההורים שלנו נהגו להגיב.

לעיתים קרובות, איננו מודעים מדוע אנו מגיבים לילדינו בצורה מסוימת. התנהגויות הילדים עלולות לעורר אצלנו תגובות אוטומטיות הנובעות מתחושת סכנה פנימית, גם כאשר בפועל אין סכנה ממשית. במצבים כאלה, אנו עלולים להגיב בתוקפנות (כעס והתפרצות) או בנסיגה (ויתור והימנעות).

ד"ר חן נרדי מאוניברסיטת תל אביב הציע מטאפורה מועילה להבנת התגובות ההוריות שלנו – מטאפורת הדולפין. כאשר אנו חשים שילדינו "מאיימים" עלינו בסירובם לשתף פעולה (למשל, לא רוצים ללכת לישון או להתלבש בבוקר), אנו עלולים להתנהג כמו כרישים – לתקוף אותם ולשלוט בכוח, או כמו סרדינים – לסגת ולוותר לחלוטין. התנהגות מיטבית, לעומת זאת, היא כמו של דולפין – חכמה, אמפתית, נחושה ובעלת כוח רגוע ומאוזן. התנהלות זו מאפשרת לנו לשמור על סמכות הורית תוך יצירת קשר טוב עם ילדינו.

מודעות להורות שלנו היא נקודת המוצא לכל ההתנהגויות היומיומיות שלנו. מתוך מודעות זו, נוכל ליישם את חמשת העקרונות המרכזיים של הורות מיטיבה.

נבחן כעת כל עיקרון לעומק.

עיקרון השותפות

הורות מיטיבה אינה מתקיימת לבד – היא תוצאה של שיתוף פעולה בין ההורים ובין דמויות חינוכיות נוספות בחיי הילד. שותפות זו כוללת חלוקת תפקידים הוגנת בין בני הזוג ביחס למטלות הקשורות בילדים, נוכחות פעילה של שני ההורים, פתרון קונפליקטים משותף וגיבוי הדדי בין ההורים ובינם לבין הדמויות החינוכיות.

לעיתים אבות פחות שותפים בגידול הילדים, האימהות לוקחות על עצמן את רוב האחריות, מתלוננות על היעדרות האב, אך לעיתים מתקשות לתת לאב מקום. אין כוונה לכך שהכל יתנהל בשיוויון בין האם והאב אלא בשותפות שבה כל אחד מההורים משתתף בגידול הילדים לפי יכולתו וכישוריו.

מטאפורת "המטקות" מסבירה זאת היטב: במקום להתחרות זה בזה כמו בטניס, ההורים צריכים לפעול יחד כמו במשחק מטקות – לתמוך זה בזה ולשמור על ההורות יציבה. חזית אחידה בין ההורים מסייעת לילד להרגיש ביטחון ומונעת ממנו בלבול.
גיבוי הדדי משמעותי מאוד לגידול הילדים באופן שיתופי ולמניעת תחושה של בלבול אצל הילדים. מצבים של גיבוי הדדי, גם אם אחד ההורים לא מסכים הוא צריך להתחבר אל ההורה השני שנמצא עם הילדים. עדיף לשוחח על ההבדלים בין ההורים שלא לפני הילדים. גיבוי הדדי חשוב גם עם משפחות המוצא וחברים. כל בן זוג צריך לגבות את בן הזוג מול משפחות המוצא, אם משפחת המוצא אומרת משהו על בן הזוג, בן הזוג השני צריך להראות חזית אחידה מול משפחת המוצא.

עיקרון השותפות משמעותי לילד ליצירת תחושת הביטחון הבסיסית שלו ותחושת היציבות בחייו. שני ההורים חשובים לילד, שניהם שותפים ומשמעותיים יחד. זה גם לטובת ההורים כי יותר קל להם להיות ביחד ולא ליצור מתחים ביניהם. ניתן לדמות את עיקרון השותפות למטאפורה של רשת בקרקס, ואת הילדים שלכם ללוליינים בקרקס. הילדים שלהם קופצים ומתנדנדים מכאן לכאן במהלך התפתחותם, רשת השותפות שאתם טווים ומחזיקים באופן עקבי ואיתן מתחת לילדיכם הלוליינים היא היא תחושת הביטחון שיש להם בחייהם. ככל שהשותפות שלכם איתנה יותר כך תגדל תחושת הביטחון של ילדיכם.

בנוסף, חשוב לשתף פעולה עם מסגרות החינוך. ביקורת על מורים וגננות מול הילדים עלולה לפגוע באמון של הילדים במערכת ולהקשות על ההסתגלות שלהם בתוכה. שיתוף פעולה עם הצוות החינוכי תורם לתחושת היציבות של הילד ולפיתוח דימוי חיובי כלפי המסגרת החינוכית והלימודית.

 

עיקרון המנהיגות ההומאנית

הורים הם המובילים של המשפחה – הם שניהם יחדיו מחזיקים בהגה ומנווטים את הדרך. מנהיגות הורית אינה נוקשות סמכותית אלא מנהיגות הומנית: קבלת החלטות ברורה תוך התחשבות בצורכי הילד.

מנהיגות זו מתבטאת בקביעת ערכים וסגנון חיים משפחתי: קביעת סדר יום, הגבלת זמן מסכים, בחירת מסגרות חינוכיות, יצירת הרגלים בריאים ועוד. על ההורים לזכור שהם מודל לחיקוי עבור ילדיהם – ילד שגדל עם הורים סמכותיים אך קשובים, יאמץ גישה מאוזנת לחיים.

מנהיגות לא דורשת יכולות מיוחדות, אין צורך לחשוב שנהיה מנהיגים רק אחרי שנלמד, מנהיגות נכונה מגיעה מתוך הלב שלנו והערכים שיש לנו. אנו יודעים מה נכון עבור הילדים שלנו ומה לא נכון להם.

מנהיגות הומנית כוללת גם אמונה בילד. הורים המביעים אכזבה תכופה מהילד עלולים לפגוע בתחושת המסוגלות שלו. לעומת זאת, עידוד ואמונה ביכולותיו של הילד מעצימים אותו ומפתחים אצלו תחושת ביטחון.

אין מצב שבו אין מנהיגים, אין מצב של ריק. אם ההורים לא ינהיגו את הילדים שלהם, מנהיגים אחרים יכנסו לחייהם וינהיגו אותם. מנהיגים אחרים יכולים להיות חברים מתוך קבוצת השווים, טלוויזיה או מנהיגים מתוך המדיה והרשתות החברתיות.

מנהיגות הומנית משמעה לחנך את הילדים שלנו לערכי כבוד האדם, שיוויון ערך האדם, חרות, אחריות, אמונה ביכולת ההשתנות שלנו אם אנחנו בוחרים בכך ועל סולידריות. כיום בעולם המודרני ניתנות לילדים המון אפשרויות ללמד את ההורים בשל ההכרות המעמיקה של הילדים עם העולם הדיגיטלי.

העת המודרנית מעלה את השאלה מי המנהיג בבית, האם הילדים הם החברים של ההורים, אולי לפעמים הם מפקדים על ההורים. מנהיגות הורית מיטבית משמעה שההורים מתחשבים בצרכים של ילדיהם אך הם אלה שמנהיגים את המשפחה, ההורים הם בעלי הסמכות, וההורים צריכים לזכור שהילדים זקוקים להנהגתם, הם זקוקים להורים שחושבים על הילדים שלהם ומאמינים בהם, יוצרים חוסן, מוגנות ומהווים דוגמה אישית. מנהיגות הורית מיטבית מספקת לילדים שלנו תחושה של ביטחון ויציבות בחייהם.

 

עיקרון האהבה ללא תנאי

אנחנו יולדים את הילדים שלנו עבור עצמנו אבל צריכים לגדל אותם באהבה עבור עצמם.

אהבה ללא תנאי היא צורך בסיסי של כל ילד. עם זאת, קל להפגין אהבה כשהילד מתנהג בהתאם לציפיותינו, אך האתגר הוא להעניק אהבה גם כשהוא סוטה מהן.

אהבה ללא תנאי משמעה קבלה של הילד ללא קשר לחזותו, כישוריו, תכונותיו, הישגיו או התנהגותו. הילד צריך לחוש שהוא אהוב משום שהוא עצמו ולא בשל ביצועיו. מסרים כמו "אם תקבל ציון טוב אני אוהב אותך" פוגעים בתחושת הערך העצמי שלו. במקום זאת, על ההורים להעביר לילד מסר של קבלה, תוך שמירה על הצבת גבולות ברורים. כשמדברים על אהבה ללא תנאי המשמעות המעשית היא הרבה התנהגויות של הבעת אהבה. לא רק מה שמרגישים בלב.

פרגון למאמצים של הילד

התנהגויות של אהבה כוללות פירגון למאמצים שהילד עשה ולאו דווקא להצלחות שלו. אנו רוצים שהילד ימשיך וינסה להצליח גם בעתיד, פירגון למאמצים שלו ידרבן אותו להמשיך ולנסות, פירגון רק להצלחות עלול לגרום לכך שהילד ירגיש שאוהבים אותו רק כשהוא מצליח.

ביטויים פיזיים ומילוליים של אהבה

התנהגויות של אהבה כוללות כמובן ביטויים מילוליים של אהבה כמו "אני אוהב אותך" וביטויים פיזיים של אהבה כמו חיבוקים, חיבוק הורי של שני ההורים בסגנון של סנדוויץ, וצורות שונות של מגע עם הילד, גם דגדוגים וריקודים משותפים.

זמן משותף ומשחק משותף הורה ילד

הורים מתקשים לפנות זמן ולהיות פנויים רגשית לשהות משותפת ומשחקים משותפים עם הילדים. כשההורים משחקים עם ילדיהם הילדים מרגישים שההורים אוהבים אותם ורואים אותם. הילדים יזכרו את הרגעים המשותפים הללו עם ההורים.

התנהגויות איכפתיות

הקשבה, אמפתיה, רגישות.

הכחדת ביקורת ודחיה
תעופי ממני, את נזק, אתה עצלן, אתה בלאגניסט, אלו מילים שהורים אומרים לילדים שלהם בשעת רתחה. אלו מילים שמתייגות את הילד ולא מאפשרות לילד להרגיש שההורים אוהבים אותו.

התנצלות

כשאנחנו מתנהגים באופן לא נכון כלפי הילדים שלנו, אחרי שאנחנו מתפרצים על הילדים שלנו, התנהגות של אהבה זו התנצלות. אפשר לבקש סליחה גם מילד בן 3, ובוודאי מילד בן 5 או 17. וזה שאנחנו מתנצלים זה לא אומר שאנחנו פחות חזקים או פחות מנהיגים, אלא שאנחנו אנושיים, זה מסר של אהבה והתחשבות בילדים שלנו וזה גם מה שאנחנו מלמדים את הילדים שלנו לעשות כשהם יהיו במצב דומה.

 

עיקרון העצמאות

מרגע לידתו הילד שואף להגיע לעצמאות, עידוד לעצמאות קשור להתפתחות הקוגניטיבית והרגשית של הילד. אחת ממטרות ההורות היא להעניק לילד כלים להתמודדות עצמאית עם אתגרי החיים. טיפוח עצמאות מתבטא ביצירת הזדמנויות לילד לקחת אחריות, לקבל החלטות ולפתח מסוגלות עצמית בהתאם לגילו.

יש ילדים שמלידתם תמיד רוצים לעשות הכל לבד, ויש ילדים שלא. כהורים אנחנו צריכים להיות רגישים ולא לעשות עבור הילדים דברים שהם כבר יכולים לעשות בעצמם. חשוב לאפשר לילד לבצע משימות בעצמו, גם אם זה אומר שהוא יטעה בדרך. במקום למהר לפתור עבורו בעיות, יש לעודד אותו לחשוב על פתרונות בעצמו. לדוגמה, ילד שמתקשה לבחור בגדים בבוקר יכול לקבל שתי אפשרויות מוגדרות במקום שההורה יבחר עבורו.

העיקר בעיקרון העצמאות הוא לדעת מה הילד שלי כבר יכל לעשות, וכך לאפשר לילד העצמאי לעשות לבד כל מה שהוא יכל, ואת הילד שיותר מבקש שיעשו בשבילו לעודד לעשות דברים לבד לפי מה שמתאים לגיל שלו. חשוב לתת לילד לעשות לבד במנות קטנות, כל פעם עוד משהו קטן שהילד יעשה לבד, ואם הילד צריך עזרה אז לעזור לו במידה, חשוב לתת לילד להתמודד ולא לעשות בשבילו הכל.

אחד הנושאים שבהם אפשר לעודד את הילדים לעצמאות זה בחירה בחיי היום יום. אפשר ללמד את הילדים לבחור, לקחת אחריות על מה שהם בחרו, לקחת אחריות על ההחלטות שלהם וכך הם ילמדו שאין מצבים מושלמים ומשלמים מחירים על ההחלטות שלהם.

יש הרבה הורים שבשל רצון להיות "הורים טובים" הם נוקטים בהגנת יתר ובפינוק, כיום יודעים שככל שהילד לומד להיות עצמאי יותר, כך מתפתחת אצלו תחושת ערך עצמי והוא מפתח חוסן רגשי. הורה שמעודד עצמאות מחנך ילד שמסוגל להתמודד עם אתגרי החיים בביטחון. משמע שעידוד לעצמאות על ידי ההורים זו ההתנהגות של "הורים טובים", ולא פינוק והגנת יתר.

 

עיקרון הכללים

הנהגת כללים אלו הדרכים שבהן ההורים יוצרים מסגרת מובנית של נורמות התנהגות בביתם, ואיך הם מיישמים את הכללים הללו בצורה ברורה, עקבית ונחושה. כללים הם נושא מאוד חשוב, עבור הילדים זקוקים למסגרת ברורה, ללמוד לדחות סיפוקים, שליטה עצמית, יחסים חברתיים למשל שהילד לא יכל לקחת ממישהו אחר משחק רק בגלל שמתחשק לו. הכללים מגנים מהילד מפני הדחפים שלו עצמו. הילד לומד על סדר חברתי, וגם בגן ובבית הספר ובקבוצת השווים הילד ידע שיש לו את הרצונות והמחשבות שלו אבל זה לא תמיד ככה, ולאחרים יש מחשבות ודרכים אחרות משלהם. יש לכך חשיבות רבה מאוד לתפקוד התקין של הילד בחברה. הורה שמנהיג כללים משדר סמכות, הכללים לא נועדו להגביל את חירותו של הילד אלא להעניק לו תחושת ביטחון שהילד חש אותה כשלהורים שלו יש סמכות, הילד מרגיש שיש לו על מי לסמוך. תחושת הביטחון מתגברת כאשר כללי הבית ברורים ויציבים, הילד יודע למה לצפות ומה מצופה ממנו.

הצבת גבולות אינה מחייבת קשיחות יתר – אפשר לשלב בין גמישות לבין עקביות. הכללים צריכים להיות מוסברים לילד בגובה העיניים, וההורים צריכים להוות דוגמה אישית. לדוגמה, אם יש חוק בבית שאסור לאכול בסלון, ההורים עצמם צריכים להקפיד עליו. יש להימנע משימוש בענישה מוגזמת ולהעדיף שיח פתוח והסברים. חשוב גם לשמור על עקביות – כלל שנקבע צריך להיות מיושם באופן אחיד על ידי שני ההורים.

כללים הם גם עבור ההורים

הכללים חשובים גם עבור ההורים, הכללים חשובים לשמור על הבריאות הפיזית והנפשית שלהם. בעזרת הכללים ההורים יכולים לבצע את המשימות שלהם. כך גם לשמור על הזוגיות שלהם, למשל אם לילדים יש שעת שינה קבועה אז יש להורים שעה שבה הם יכולים לשבת יחד ולשוחח על מה שהיה היום ולחזק את עיקרון השותפות ביניהם. וכשיש כללים כך שלילדים יש מיטה משלהם ולהורים יש את המיטה שלהם אז ההורים יכולים להיות באינטימיות שלהם ולא במצב שבבוקר הם מוצאים את עצמם עם שלושה ילדים במיטה שלהם, ולעיתים גם אחד הילדים עשה להם פיפי במיטה.

למה להורים קשה להנהיג כללים בבית?

כל ההורים יודעים שכללים זה חשוב, אבל יש הורים שחושבים שאם הם ינהיגו כללים בבית אולי הילדים יחשבו שההורים לא אוהבים אותם, הם לא יודעים אם הם צריכים להיות דמוקרטים, ההורים רואים שהילדים שלהם מאוד חכמים אז הם חושבים שאם הם יסבירו לילדים שלהם מה הם מצפים שיקרה, הילדים יבינו ויתנהגו לפי הכללים שההורים הסבירו. אבל זה לא עובד ככה. גם אנחנו לא תמיד מיישמים כללים גם כשאנחנו מבינים אותם. בוודאי שילדים שנמצאים באמצע תהליך של התפתחות.

הרבה פעמים הורים מאוד עייפים, הם מגיעים עייפים מאוחר מהעבודה, והם אומרים יש לי רק שעתיים עם הילד שלי, אז אני לא אריב איתו, הוא רוצה שנעשה ככה אז יהיה כמו שהילד רוצה. אבל אז בסופו של יום ההורים העייפים כן רבים עם הילד בגלל שהילד רוצה כל מיני דברים מוגזמים שבסופו של דבר מכעיסים את ההורים, ואז הם כועסים. יש הורים שיש להם רגשות אשם על כך שהם לא נמצאים עם הילדים שלהם מספיק או תחושה של חוסר ביטחון מהי הדרך הנכונה להתנהג עם הילדים.

כיצד הכי קל להנהיג כללים בבית

ככל שההורים מביעים יותר אהבה, כך יותר קל להקפיד על כללים. כשההורים אוהבים את הילד שלהם, נמצאים עם הילד, מבלים עם הילד, מקשיבים לילד, מחבקים ומחזקים אותו, ואמפתיים כלפיו, אז אנחנו יכולים גם להנהיג כללים בצורה סמכותית ותקיפה.

סיכום

"מחומש ההורות" מציע גישה מאוזנת ומעשית להורות מיטיבה. באמצעות שותפות בין ההורים, מנהיגות הומנית, אהבה ללא תנאי, טיפוח עצמאות ויצירת כללים ברורים, ניתן לספק לילדים סביבה תומכת ומעצימה. כל עיקרון במודל תורם לרווחת הילד וליצירת משפחה יציבה ובריאה.