העברה בין דורית
השפעתה של משפחת המוצא על איכות החיים הזוגיים בבגרות
מחקרים רבים מצביעים על כך שמשפחת המוצא ממלאת תפקיד מרכזי בעיצוב מערכות היחסים הזוגיות של ילדיה בבגרותם (Botha et al., 2009, ). החוויות הרגשיות, הדינמיקות המשפחתיות ודפוסי התקשורת שהילדים חווים בבית הוריהם ממשיכים להשפיע על מערכות היחסים שהם מפתחים בעתיד, ובמיוחד על איכות הזוגיות שלהם ונישואיהם. שלושת המחקרים שסוכמו כאן מציגים עדויות לכך שהשפעות אלו מתקיימות דרך מספר מנגנונים מרכזיים, ביניהם חלוקת תפקידים ברורה במשפחה, ויסות רגשי, ניהול קונפליקטים ומידת ההתאמה בין בני זוג באסטרטגיות ההתמודדות שלהם עם קונפליקטים.
השפעת חלוקת התפקידים והמעורבות הרגשית במשפחת המוצא על איכות הנישואים
מחקר שבחן את הקשר בין חלוקת תפקידים מוגדרת היטב במשפחת המוצא לבין שביעות הרצון מהנישואים של ילדיה בבגרותם מצא כי כאשר במשפחת המוצא היו תפקידים מוגדרים בצורה ברורה, ילדים שגדלו בסביבה זו פיתחו תחושת ביטחון גבוהה יותר, שהובילה לשביעות רצון זוגית גבוהה יותר בבגרותם (Botha et al., 2009). בנוסף, המחקר הדגיש את ההשפעה של המעורבות הרגשית במשפחה – נמצא כי כאשר הורים גילו עניין כנה בילדיהם ויצרו קשר רגשי משמעותי עמם, הדבר תרם לרווחה זוגית גבוהה יותר בעתיד, בעיקר בקרב נשים. ממצא זה מרמז על כך שהיכולת ליצור קשרים רגשיים קרובים בקרב משפחת המקור משפיעה על היכולת של ילדי המשפחה לבנות יחסים אינטימיים מספקים בבגרותם (Botha et al., 2009).
יחד עם זאת, המחקר לא מצא קשר מובהק בין מיומנויות תקשורת במשפחת המוצא לבין שביעות הרצון מהנישואים, דבר המצביע על כך שמדדים אחרים, כמו חלוקת תפקידים ותחושת ביטחון רגשית, עשויים להיות קריטיים יותר לעיצוב הזוגיות העתידית. כמו כן, נמצא כי הדינמיקות במשפחת המוצא של האישה השפיעו על שביעות הרצון של בעלה, אך לא נמצא קשר הפוך – כלומר, הדפוסים שהאישה רכשה במשפחתה המקורית ניבאו את איכות הנישואים שלה, אך דפוסים במשפחתו של הבעל לא השפיעו באותה מידה על שביעות רצונה של אשתו.
ויסות עצמי זוגי ואסטרטגיות טובות לניהול קונפליקטים כמתווכות בין משפחת המוצא לאיכות הקשר הזוגי
מחקר אחר הציע מנגנון נוסף שדרכו משפחת המוצא משפיעה על הנישואים – ויסות עצמי זוגי (Relationship Self-Regulation, RSR). ויסות עצמי זוגי מתייחס ליכולתם של בני זוג להשקיע מאמצים מודעים בשיפור הקשר שלהם באמצעות תקשורת פתוחה, ניהול קונפליקטים אפקטיבי והתאמות הדדיות. המחקר מצא כי ילדים שגדלו במשפחות יציבות, תומכות וחמות, נטו לפתח יכולות ויסות עצמי טובות יותר בזוגיותם הבוגרת, מה שהוביל לשביעות רצון גבוהה יותר ויציבות בנישואים (Hardy et al., 2015).
יתר על כן, באותו מחקר נמצא כי לא רק הוויסות העצמי של האדם עצמו משפיע על הזוגיות, אלא שגם רמות הוויסות של בן או בת הזוג משפיעות על שביעות הרצון הכללית של שני בני הזוג. כלומר, כאשר אחד מבני הזוג רכש במשפחת המוצא שלו אסטרטגיות טובות לניהול רגשות וקונפליקטים, הדבר לא רק שיפר את חווייתו האישית בנישואים, אלא גם תרם לחווייתו של בן או בת זוגו. ממצא זה מחזק את החשיבות של סביבה משפחתית חיובית במהלך הילדות, משום שהיא מקנה לילדים מיומנויות זוגיות קריטיות המשפיעות ישירות על איכות הנישואים שלהם בעתיד (Hardy et al., 2015).
השפעת דפוסי קונפליקט במשפחת המוצא על ניהול קונפליקטים בזוגיות הבוגרת
מחקר מהשנים האחרונות אשר התמקד בהשפעה של דפוסי קונפליקט במשפחת המוצא על ניהול קונפליקטים בזוגיות מצא כי ילדים שגדלו בסביבות משפחתיות המאופיינות בקונפליקטים הרסניים נוטים לפתח דפוסי ניהול קונפליקט שליליים בזוגיותם הבוגרת (Monk et al., 2020). מנגנון זה עולה בקנה אחד עם מודל ה-VSA (Vulnerability-Stress-Adaptation), לפיו חוויות מוקדמות במשפחה הופכות ל"פגיעות מתמשכת" (enduring vulnerability) אשר משפיעה על יכולתם של בני זוג להתמודד עם אתגרי הנישואים (Monk et al., 2020).
המחקר מצא גם כי חוסר התאמה בין בני הזוג בגישותיהם לניהול קונפליקטים עלול להוות גורם סיכון לירידה באיכות הנישואים. לדוגמה, כאשר אחד מבני הזוג מעדיף עימות ישיר והשני נוטה להימנע מקונפליקטים, חוסר ההתאמה הזה עלול לגרום לתסכול ולחוסר שביעות רצון מהנישואים. ממצא מעניין נוסף היה שהשפעה זו הייתה חזקה יותר עבור גברים – כלומר, כאשר הייתה חוסר התאמה בגישות לניהול קונפליקטים, הגברים דיווחו על שביעות רצון נמוכה יותר מהנישואים בהשוואה לנשים (Monk et al., 2020).
משמעויות יישומיות והתערבויות אפשריות
המחקרים הללו מדגישים את החשיבות של עבודה טיפולית וחינוכית עם זוגות צעירים, בעיקר בשלבים הראשונים של חיי הנישואים. התערבויות כאלה יכולות לכלול: זיהוי דפוסים שהועברו מהמשפחה המקורית – לסייע לזוגות לזהות כיצד הדינמיקות במשפחותיהם השפיעו על הדרך שבה הם מתמודדים עם אתגרים בזוגיות. שיפור יכולות ויסות עצמי זוגי – ללמד בני זוג כיצד לווסת את רגשותיהם, להתמודד עם קשיים רגשיים ולתקשר בצורה פתוחה וברורה. פיתוח אסטרטגיות לניהול קונפליקטים – להקנות לבני הזוג כלים לניהול קונפליקטים בצורה בונה ומותאמת, תוך התחשבות בסגנונות האישיים של שני בני הזוג. חיזוק מודעות להבדלים זוגיים – לעזור לזוגות להבין כי חוסר התאמה בגישות לניהול קונפליקטים אינו בהכרח סימן לחוסר הצלחה בזוגיות, אך הוא מצריך עבודה משותפת כדי למצוא אסטרטגיות גישור אפקטיביות.
סיכום
שלושת המחקרים מצביעים על כך שמשפחת המוצא היא גורם מרכזי בעיצוב הדינמיקות הזוגיות של ילדיה בבגרותם. ילדים שגדלו בסביבות משפחתיות תומכות ומובנות נוטים לפתח יכולות ניהול קשרים טובות יותר, שבסופו של דבר מובילות לשביעות רצון גבוהה יותר מהנישואים. מנגד, ילדים שגדלו במשפחות עם קונפליקטים הרסניים נוטים לאמץ דפוסים דומים בנישואיהם, מה שעלול להוביל לירידה באיכות הקשר. ממצאים אלה מדגישים את החשיבות של עבודה מניעתית וטיפולית עם זוגות צעירים, תוך הקניית מיומנויות לניהול רגשות, פתרון קונפליקטים ותקשורת אפקטיבית.
ביבליוגרפיה:
Botha, A., Van den Berg, H. S., & Venter, C. A. (2009). The relationship between family-of-origin and marital satisfaction. Health Sa Gesondheid, 14(1), 1-7.
Colmone, S., & Greenberg, K. (2017). Parental Influence: Potential long-term effects of strict parenting.
Damota, M. D. (2019). The effect of divorce on families’ life. Journal of Culture, Society and Development, 48, 25-31.
Eyo, U. E. (2018). Divorce: Causes and effects on children.
Garcia, O. F., Fuentes, M. C., Gracia, E., Serra, E., & Garcia, F. (2020). Parenting warmth and strictness across three generations: Parenting styles and psychosocial adjustment. International Journal of Environmental Research and Public Health, 17(20), 7487.
Goncy, E. A., Basting, E. J., & Dunn, C. B. (2021). A meta-analysis linking parent-to-child aggression and dating abuse during adolescence and young adulthood. Trauma, Violence, & Abuse, 22(5), 1248-1261.
Hardy, N. R., Soloski, K. L., Ratcliffe, G. C., Anderson, J. R., & Willoughby, B. J. (2015). Associations between family of origin climate, relationship self‐regulation, and marital outcomes. Journal of marital and family therapy, 41(4), 508-521.
Kunz, J. (2018). Parental divorce and children's interpersonal relationships: A meta-analysis. In Divorce and the Next Generation (pp. 19-47). Routledge.
Monk, J. K., Ogolsky, B. G., Rice, T. M., Dennison, R. P., & Ogan, M. (2021). The role of family-of-origin environment and discrepancy in conflict behavior on newlywed marital quality. Journal of Social and Personal Relationships, 38 (1), 124-147.
Rossman, B. R., & Ho, J. (2018). Posttraumatic response and children exposed to parental violence. In Children exposed to domestic violence (pp. 85-106). Routledge.
Shin, S. H., Tomlinson, C. A., Nelson-Hence, D., & Ksinan Jiskrova, G. (2023). Understanding the intergenerational cycle of trauma and violence: Maternal adverse childhood experiences and parent-to-child aggression risk. Journal of interpersonal violence, 38(5-6), 4998-5018.
Watson, G. O. O. D. W. I. N. (1967). Some personality differences in children related to strict or permissive parental discipline. Readings in the Psychology of Parent-child Relations, 141.