הצבת גבולות לילדים במשפחה

המונח גבול או הצבת גבולות בחינוך הינו מטפורה לכללים ולמגבלות שיכולים לסייע לתחושת הביטחון אצל הפרט (Goldstein, 1999). גבולות מתפתחים אצל הפרט בתהליך מתמשך, בשלבים הראשונים של החיים במסגרת היחסים המוקדמים המשמעותיים של הילד, כאשר מתעצב אופיו. כאשר הורים מגדלים את הילד בדרך שאיננה מאפשרת לו לחוות גבולות, כמו למשל, כשהם לא מבחינים בין טוב לרע או נכון ולא נכון ומאפשרים לילד לעשות כרצונו ללא כל הגבלות, או מגדלים אותו כך שילך בדרכם שלהם ולא בדרכו שלו, הם זורעים את הזרעים להתפתחותה של בעיית גבולות אצל ילדם.

 

משמעותם של גבולות

משמעותם של גבולות הינה לדעת מהו תפקידו של הפרט ומה אינו תפקידו,  מה נמצא במסגרת אחריותו ומה לא. הצבת גבולות הינה גם היכולת להבחין בין הפרט לבין הסובבים אותו, כלומר לדעת איפה אני נגמר ואיפה מתחיל האחר.

יש הבדל בין עומס יומיומי לבין מטלה כבדה מלהכיל. בעיה של גבולות מתבטאת בכך שאנשים מסרבים לעזרה בטיפול במטלות הכבדות המוטלות על כתפיהם ומתייחסים אליהן כאל עומס יומיומי, ואילו אחרים עם בעיית גבולות מסוג שונה מתייחסים לעומס יומיומי כאל מטלה כבדה מלהכיל, חושבים שהם לא צריכים לשאת אותה על כתפיהם ונוטים להשליכה על אנשים בסביבתם. שני המקרים גורמים לכאב תמידי או לחוסר אחריות.

שמירה על גבולות משמעה לשמור את הדברים שיטפחו את הפרט בתוכו, ודברים שיזיקו לו להשאיר מחוץ לפרט ולא להכניסם לתוכו. כלומר, גבולות עוזרים לשמור על הטוב בפנים והרע בחוץ. אם המצב הפוך כך שבתוך הפרט קיים רע, ובחוץ יש טוב, למשל במקרים של ניצול מיני שעבר אדם והוא חש אשמה ותחושות קשות, הוא צריך להיות מסוגל להעביר את הטוב מבחוץ פנימה ואת הרע מהפנים החוצה, משמע שהגבולות יהיו גמישים ויהיה מעבר בין הפנים והחוץ במקרה הצורך.

 

בעיית גבולות

אדם שמציג קונפליקט של גבולות או בעיה של חוסר בגבולות בחיים חש חוסר שליטה בחייו, בידוד, חוסר ישע, אשמה, בלבול, תחושה של מאבק ועייפות ממאבק ועייפות מצורך למלא את מבוקשם של הסובבים אותו. אנשים עם בעיה של גבולות סובלים גם מקושי לקחת על עצמם אחריות לחייהם ולאחרים יקרים להם. כאשר לפרט לא ברור איפה הוא נגמר ואיפה מתחיל הזולת הוא חש שגוררים אותו למקומות שהוא אינו רוצה ללכת אליהם וכן לתחושה שחודרים אליו כל הזמן, שתיהן מובילות אף הן לתחושה של עייפות. אנשים עם בעיית גבולות נאבקים באמירת לא לשליטה, ללחץ, לדרישות. הם מרגישים שאם הם אומרים "לא" הם יסכנו את מערכת היחסים שלהם עם אותו אדם, אז הם מצייתים באופן פסיבי אבל מבפנים מתרעמים. כמו כן, בשל הקושי שלהם לכבד ולזהות את הצרכים שלהם, לפעמים יש להם קושי בהכרה בצרכים האמיתיים של הקרובים להם.

מחקר שבוצע בישראל, שבחן גבולות בין הורים לבין בנות מתבגרות הגיע למסקנה כי כאשר גבולות בין הורים לילדים אינם ברורים מספיק וקיימת חוסר הבחנה מספקת בין ההורים לבין הילדים, הדבר מוביל לרמת אשמה גבוהה, ושליטה פסיכולוגית הכרוכות בדחייה ובביטול של העצמי של הילד אשר נמצאו קשורים להתמודדות גרועה יותר עם קשיים, רמה נמוכה יותר של אינדיבידואציה, והוביל לזעם ולחתירה לעצמאות יתר של הילדים. בנוסף נמצאה תלות יתר וחוסר בגרות שהתבטאו למשל בעצמאות רגשית ועצמאות תפקודית נמוכות (Mayseless & Scharf, 2009).

 

 

אנשים עם סוגים שונים של בעיית של גבולות

1. בעיית גבולות של ציות – הצייתנים: אומרים "כן" לרע

כשההורים לא מלמדים את ילדיהם להציב גבולות או לומר: "לא, זה רע", הם מלמדים אותם שאחרים יכולים לעשות איתם מה שהם רוצים. ילדיהם גדלים חסרי הגנה בעולם שמכיל הרבה רוע בצורה של שליטה, פיתויים, מניפולטיביות, ואנשים נצלנים. ואז הם יגידו כן לפיתויים רעים ולדברים רעים.

סוג זה של קונפליקט גבולות נקרא ציות והוא יכל להופיע אצל שיש להם גבולות מטושטשים ולא ברורים; הם לא מצליחים להבדיל את עצמם מאחרים שרוצים מהם משהו והם "נמסים" לתוך הדרישות והצרכים של האחר. למשל, הצייתנים יכולים להעמיד פנים שהם אוהבים את אותם הדברים כמו האחרים, כך הם ממזערים את ההבדלים מאחרים. צייתנים הם זיקיות. לאחר זמן מה קשה להבדיל ביניהם והסביבה שלהם. זה גם מקשה עליהם לזהות את הרע והם נשאבים לזה בלי להבין שזה רע. הם יחוו את ההישאבות לרע כתחושת אשמה, במיוחד אנשים בעלי מצפון קפדני וביקורתי יחושו חוסר אהבה עצמית ותחושה שהם לא ראויים, מה שעוד מחליש את האפשרות שלהם להתעמת עם אחרים.

 

2. בעיית גבולות של הימנעות – נמנעים: אמירת "לא" לטוב

מתבטא בחוסר יכולת של הפרט לזהות את הצרכים שלו ולבקש עזרה, הוא לא יבקש את תמיכתם של אחרים וייסוג ויתרחק מהם או יציב חומה. גבולות בריאים הינם גבולות גמישים שיש אפשרות בהם לקבל את הדברים הטובים ולאפשר להם להיכנס לחייו של הפרט, ומנגד להוציא את הרע. אך כאשר הנמנעים מציבים קירות בינם לבין האחר הטוב הם לא מאפשרים כניסה, לא של רע ולא של טוב, כך אף אחד אינו נוגע בהם. הדרך הנכונה במקרה זה הוא להנות ממערכות יחסים בטוחות ולהימנע ממערכות יחסים הרסניות, במקום זאת, הגבולות האטומים של הנמנעים גורמים להם לחוות את הבעיות והרצונות הלגיטימיים שלהם כמשהו רע, הרסני או מביש, לכן הם מרגישים חוסר אהבה עצמית, תחושה שהם לא ראויים לטוב.

מי שהם גם צייתנים וגם נמנעים

צייתנים-נמנעים מציעים בקלות לאחרים תמיכה אך אינם מסוגלים לקבל אותה בעצמם. בשל כך הם מצויים במעגל של תחושת עייפות תהומית, בלי לקבל דבר שיחליף את האנרגיה האבודה. נמנעים צייתנים סובלים מהיפוך גבולות, אין להם גבולות איפה שהם צריכים אותם, ויש להם גבולות במקום שבו הם לא צריכים גבולות.

 

3. בעיית גבולות של שליטה – שתלטנים: לא מכבדים את הגבולות של אחרים

שתלטנים מתקשים לשמוע, לכבד ולקבל גבולות של אחרים, סירוב מאחרים זו עבורם הזדמנות לשנות את דעתו של האחר. הם מתנגדים לקחת אחריות על חייהם שלהם, אז הם צריכים לשלוט באחרים, דבר שיכול לזרוע הרס במערכות היחסים שלהם. השתלטנים נתפסים כבריונים, מניפולטיביים ואגרסיביים משום שהם נוטים להשליך את האחריות לחייהם שלהם על האחר, והם משתמשים באמצעי שליטה שונים כדי להניע אחרים לשאת את העומס שנועד להיות שלהם בלבד.

שתלטנים ניכרים בשני אופנים:

1. שתלטנים אגרסיביים. מנסים להשיג שליטה על ידי לחץ על הזולת ועשויים להשתמש בכל האמצעים האפשריים, מילוליים, ופיזיים אשר יכולים להפוך להתעללות מצדם. רוב הזמן הם פשוט לא מודעים לגבולות של אחרים.
2. שתלטנים מניפולטיביים. מנסים לשכנע אנשים לצאת מהגבולות שלהם ולהסכים לדרישות שלהם על ידי דיבור מפתה ומניפולציות, למשל באמצעות העברת מסר של אשמה. הם מתכחשים לכך שהם רוצים לשלוט באחרים אך הם אגואיסטים המרוכזים בעצמם.

 

צייתנים ונמנעים יכולים להיות גם שתלטנים

צייתנים ונמנעים יכולים להיות גם שתלטנים. עם זאת, הם נוטים להיות יותר מניפולטיביים מאשר תוֹקפָּנִים. כאשר נמנעים צייתנים זקוקים לתמיכה רגשית, לדוגמה, הם עשויים לעשות טובה לחבר. הם מקווים שבהיותם אוהבים, הם יקבלו אהבה. אז הם מחכים, מצפים להחזרת הטוב. ולפעמים הם מחכים שנים. במיוחד אם הם ביצעו את הטוב הזה עבור מישהו שלא יכול לקרוא מחשבות.

הבעיה בזה היא שזו לא אהבה, אלא אמצעי לשליטה באחר. שתלטנים עושים הרבה נזק לאחרים, אבל יש להם גם בעיית גבולות.

הפגיעות בשל בעיית הגבולות שחווים שתלטנים

(1) השתלטנים הם אנשים לא ממושמעים. יש להם יכולת מועטה לרסן את הדחפים או הרצונות שלהם. אמנם נראה שהם "מקבלים מה שהם רוצים בחיים," אך הם עדיין עבדים לתיאבון שלהם. דחיית סיפוקים קשה להם. בגלל זה הם שונאים לשמוע את המילה "לא" מאחרים. הם צריכים נואשות ללמוד להקשיב לגבולות של אחרים כדי לעזור להם להתבונן בעצמם. (2) שתלטנים גם מוגבלים ביכולתם לקחת אחריות על חייהם. לאחר שהסתמכו על בריונות או עקיפות, הם לא יכולים לתפקד לבד בעולם. התרופה היחידה היא לתת לשתלטנים לחוות את ההשלכות של חוסר האחריות שלהם. (3) לבסוף, השתלטנים הם אנשים בודדים. אנשים נשארים איתם בשל תחושת פחד, אשמה או תלות. אם הם כנים, שתלטנים לעתים רחוקות מרגישים נאהבים. כי בלב ליבם הם יודעים שהסיבה היחידה שאנשים מבלים איתם היא בגלל שהם אלו שמושכים בחוטים, ואם הם יפסיקו לאיים או לעשות מניפולציות ינטשו אותם, וברמה עמוקה כלשהי הם כן מודעים לבידודם.

 

4. בעיית גבולות של חוסר הענות והזנחה – לא נענים: לא שומעים את הצרכים של אחרים

אנשים אלו מכונים "לא נענים" בגלל חוסר תשומת הלב שלהם כלפי הצרכים של הקרובים להם ביותר, כלומר הם דוחים מעליהם את האחריות שלהם כלפי האהובים שלהם. אנחנו אחראים לדאוג ליקרים לנו ולעזור, בגבולות מסוימים, לקרובים לנו ביותר בחיינו. לסרב לעשות זאת כשיש לנו המשאבים המתאימים זו הזנחת האחריות כלפי הקרובים ביותר, וזה יכל להוות ביטויי לבעיית גבולות.

שני סוגים של לא נענים:

1. לא נענים שהם בעלי רוח ביקורתית כלפי הצרכים של אחרים (השלכה של השנאה שלנו לצרכים שלנו כלפי אחרים). הם שונאים את התחושה שלהם שהם לא שלמים בתוכם, וכתוצאה מכך, הם מתעלמים מהצרכים של אחרים.
2. לא נענים שהם כל כך שקועים ברצונות ובצרכים של עצמם שהם שוללים אחרים (סוג של נרקיסיזם).

שתלטנים לא נענים מתקשים להסתכל מעבר לעצמם, הם רואים באחרים אחראים למאבקיהם והקשיים שלהם והם מחפשים מישהו שיטפל בהם. הם ימשכו אל מישהו עם גבולות מטושטשים שבאופן טבעי יקח על עצמו יותר מדי אחריות במערכת היחסים וכמובן שלא יתלונן על זה. הם ימצאו את הנמנעים המחפשים מישהו לתקן, הפגישה עם השתלטן הלא נענה מתאים להם מאוד משום שהוא משאיר אותם מנותקים מהצרכים שלהם. ועבור השתלטן הלא נענה הכי מתאים אלו הנמנעים שיטפלו בו ללא גבולות וירחיקו אותו מאחריות.

 

דרכי טיפול בבעיית גבולות

כדי לטפל בבעיית גבולות על הפרט להתגבר על שני סוגי התנגדויות, התנגדות פנימית והתנגדות חיצונית. כאשר אדם הלוקה בבעיית גבולות מבקש לשים גבולות ביחסים עם הקרובים לו, הוא יגלה התנגדות רבה מצד הקרובים לו שהצבת הגבולות תשנה עבורם את החוזה הזוגי או המשפחתי. אולם התנגדות נוספת תופעל גם מתוך המטופל שיחשוש לשנות את התנהגותו שלו מתוך חשש מההשלכות לכך. אולם התעקשות וההבנה בצדקת הדרך, וקבלת סיוע במהלך הטיפול יכולה ליצור שינוי במשפחה או בזוגיות כך ששותפים וקרובים יבינו לאט לאט שהם אינם יכולים עוד להתנהג רק לפי רצונם שלהם וכי עליהם להתחשב ברצונו של המטופל.

דוגמאות לסוגי התנגדויות חיצוניים

תגובות כעס

תגובות כעס של בני משפחה או בני זוג בשל הצבת גבולות. בדרך כלל דבר זה נובע מכך שבני המשפחה או בני הזוג אינם מכבדים אחרים וחושבים שעליהם לקבל כל דבר שהם רוצים. על המטופל להכיר בכך שזו בעיה שלהם, של בני המשפחה או בני הזוג ולא של המטופל. חשוב שהמטופל ירגיש שהכעס הזה איננו משפיע עליו, שיכיר בכך שהוא של בן המשפחה או בן הזוג ולא שלו, ירגיש נפרד מהכעס ולא ירגיש מותקף. על המטופל להכיר בכך שהכעס יעזור לבן הזוג להחלים ולהשתנות.

המטופל צריך ללמוד לא להגיב או לשנות את כיווני הפעולה שלו בשל הכעס או מסר של אשמה שיופנה אליו מבחוץ אלא למצוא את הכוח הגלום בחוסר פעולה, לאפשר לאחר את הכעס ולהחליט לעצמו כיצד הוא רוצה להתנהג. המטופל מוזמן להעזר בקבוצת התמיכה שלו, כמו למשל המטפל או קבוצת תמיכה, כדי לצפות את התנהגות בן המשפחה או בן הזוג, ולהכין מראש את ההתנהגות המתאימה לכך. כמו כן קבוצת התמיכה תהיה שם עבור המטופל לאחר ההתמודדות מול בן הזוג כדי לסייע למטופל לעבד את הקושי האישי שלו. המטופל לא צריך לאפשר לכעס של בן הזוג או למסר של אשמה לעורר בו עצמו כעס אלא להישאר אוהב ורגוע למולו. המטופל צריך גם ללמוד לשמור על מרחק פיזי וגבולות פיזיים אל מול התנהגות כועסת של בן המשפחה או בן הזוג, למשל לומר לבן הזוג שכל עוד הוא כועס המטופל ילך לחדר השני ולא ישמע את בן הזוג הכועס.

לסיכום, על המטופל ללמוד לשמור על הגבולות שלו עצמו ולסייע לאחרים הקרובים לו לכבד אותם ולהתחשב בהם, ולעשות זאת באופן אמפתי ואוהב. לא לאפשר לאחר לשלוט במטופל ובמקום זאת לומר לו: אני מבין שאתה מתוסכל מכך שלא אעשה זאת עבורך, מצער אותי שאתה מרגיש כך, איך אני יכל לעזור לך?"

מסר של אשמה

מסר של אשמה הוא מסר חזק מאוד המשפיע מאוד על מי שיש לו בעיית גבולות בשל תחושת אשמה שהמטופל נושא עימו מלכתחילה. על המטופל להבין שמי שמשתמש במסרים כאלה מנסה לגרום לו לתחושת אשמה לגבי הבחירות שלו כך שהמטופל ישנה אותן. למשל, במקרה שהמטופל מבקש לבצע ספרציה מהוריו או מבן זוגו או אפילו ממנהיג רוחני. על המטופל ללמוד לזהות את המסרים הללו, לזהות את המניפולציה והשליטה שמפעיל עליו האחר. אם מסר של אשמה משפיע על המטופל, עליו להכיר בכך שזו בעיה פנימית שלו, ולא של האחר. כאשר המטופל יבין שזו בעיה אישית שלו זה יסייע לו להתמודד היטב עם ההתנגדות מבחוץ.

על המטופל ללמוד להימנע מהסברים או התנצלויות לנוכח מסר של אשמה, עליו ללמוד להדגיש שהוא מבין את רגשות התסכול של האחר אך להדגיש שאלו הם רגשותיו של האחר ולא שלו. על המטופל להגיב באהבה אך לשים מגבלות ברורים המפרידים בינו לבין האחר, זו הדרך הנכונה שבה המטופל יכל להציב גבולות בחייו.

על המטופל להיעזר בקבוצת התמיכה שלו, גם ובמיוחד לאחר שהציב גבולות, על מנת שיסייעו לו לשמור עליהם ולהתרגל להתנהגויות החדשות שרכש.

 

דוגמאות לסוגי התנגדויות פנימיים

קושי בשינוי פנימי בשל צורך התפתחותי מילדות

כאשר הצרכים של הפרט נובעים מילדות ללא גבולות קיים קושי פנימי בהצבת גבולות ביחסים שלו עם האחר שכן התנהגות חדשה זו מעלה חרדות אצל המטופל שגדל עם צורך התפתחותי וסכמה של חוסר בגבולות. העבודה עם המטופל תתמקד בהבנה של אותם צרכים התפתחותיים, ופיתוח יכולות שלו לאהוב ולמלא את הצרכים הרגשיים הללו באמצעות חמלה עצמית, קבלה ואהבה עצמית. במקרים שבהם המטופל מעורב ביחסים עם בן זוג שאינו אוהב אותו באופן בריא, על המטופל ללמוד להרחיק מעצמו את הרע ולהאמין שהוא יקבל את הטוב לחייו.

פחד פנימי מפני כעס

פחדים פנימיים מפני כעס קיימים אצל מטופלים בעיקר כאשר המטופל מגיע ממשפחה שבה השתמשו בכעס כדי לשלוט בו. העבודה עם המטופל תתמקד בנטישת התלות הילדותית והצורך בריצוי האחר. העבודה תתמקד בהבנה שהמטופל נושא עימו עדיין בתוכו את ההורה הכועס ואת הפחד מכעסו ועליו ללמוד לגדול ולרפא פחד זה.

פחד פנימי מפני שינוי ומפני הלא נודע.

בשל פחד משינוי לעיתים נמנעים מטופלים להציב גבולות בחייהם, הגיהינום המוכר בטוח ולכן עדיף עבורם. העבודה עם המטופל כוללת הבנה שאם המטופל מפחד משינוי ומהלא נודע, המשמעות היא שהוא כנראה בדרך הנכונה לשינוי וגדילה. המטופל יכל ללמוד להפיג חרדה על ידי מבט על שינויים התפתחותיים קודמים ששינוי הביא לצמיחה כמו למשל הימים שבהם נפרד מבית הוריו לצורך התבגרות וספרציה, ללמוד ולרכוש ידע וכלים שיסיעו לו בהתמודדות עם קשיים, למשל לימודים לצורך פיתוח קריירה למי שחרד ממצב כלכלי קשה. ככל שהמיומנויות ישתפרו החרדה מפני העתיד תלך ותחלש. חלק נוסף בטיפול הוא לעודד את המטופל להסתמך על קבוצת התמיכה שלו שתתמוך בו בשינויים שהוא עושה, שם יוכל לשתף בחרדות שלו ולשמוע מאחרים שעשו את המסע שהוא עושה את דרכי ההתמודדות והשיעורים שלמדו. לסייע למטופל להכיר בכך שהוא יכל ללמוד ולשנות את חייו ולסייע לו לזהות ולהתמודד עם פרידות טראומטיות שיתכן שמכבידות עליו רגשית, והופכות את השינוי לבלתי נסבל עבורו בשל העבר הטראומטי. דרך נוספת היא ליצור הרגלים חדשים שיכללו פגישות עם חברים ועם קבוצת תמיכה, ויעניקו סדר יום חדש שיסייע להפיג חרדה.

טיפול בהתנגדויות פנימיות נוספות הן למשל, לוותר על הצורך שהאחר ישתנה ולפתח את ההכרה שהשינוי הוא פנימי כך שהכוח לשנות נמצא אצל המטופל, להימנע או ללמוד לא לפתח רגשות אשמה, להתמודד היטב עם פחדי נטישה ולהכיר בכך שזהו תהליך מורכב שאם הוא היה כל כך פשוט אז הוא כבר היה קורה מזמן ולעודד את המטופל לתת לעצמו הכרה ומחמאות על הדרך שעשה.

 

 

ביבליוגרפיה

Goldstein, H. (1999). On boundaries. Families in Society, 80(5), 435-438.

Henry Cloud, D. J. T., & Guest, L. (2011). BOUNDARIES: When to Say Yes, When to Say No to Take Control of Your Life.‏ ‏

Mayseless, O., & Scharf, M. (2009). Too close for comfort: Inadequate boundaries with parents and individuation in late adolescent girls. American Journal of Orthopsychiatry, 79(2), 191-202.

Popp, N. (1993). The concept and phenomenon of psychological boundaries from a dialectical perspective: an empirical exploration. Harvard University.‏‏