העברה בין-דורית של אלימות והשפעתה על יחסים בינאישיים וזוגיות
המחקר חושף קשר משמעותי בין אלימות הורית בילדות לבין דפוסי אלימות במערכות יחסים רומנטיות בגיל ההתבגרות והבגרות הצעירה (Goncy et al., 2020). בהתבסס על תיאוריות למידה חברתית והמשכיות הקשר, המחקר מדגים כיצד ילדים החשופים לאלימות הורית מפנימים דפוסי התנהגות אלו, המתבטאים לימים במערכות היחסים שלהם עצמם. הממצאים מצביעים על קשר עקבי בין חשיפה לאלימות הורית לבין נטייה להשתמש באלימות במערכות יחסים אינטימיות בעתיד, ללא הבדל משמעותי בין סוגי האלימות או זהות המעורבים. ילדים אלו מפתחים קשיים בוויסות רגשי ובפתרון קונפליקטים בדרכים לא אלימות, מה שמגביר את הסיכון להתנהגות תוקפנית במערכות יחסים בינאישיות (Goncy et al., 2020).
מחקר מעמיק בהבנת ההשלכות הטראומטיות של חשיפה לאלימות הורית, בדגש על תגובות פוסט-טראומטיות אשר כלל 285 ילדים בגילאי 4-13, מראה כי ילדים החיים בסביבה אלימה חווים תחושת חוסר ביטחון קיומית ולחץ מתמשך (Rossman, 2018). הממצאים מבליטים כי ככל שהחשיפה לאלימות חמורה וממושכת יותר, כך מחריפים תסמיני ה-PTSD, המתבטאים בחוויות חודרניות של האירועים הטראומטיים, הימנעות מגירויים מזכירים, עוררות יתר, וקשיים רגשיים וחברתיים. פגיעות אלו מטביעות חותם עמוק על התפתחותם הרגשית והקוגניטיבית של הילדים, ומשפיעות לרעה על יכולתם ליצור קשרים בינאישיים בריאים.
מחקר נוסף העוסק בחוויות ילדות שליליות (ACEs) שופך אור על האופן שבו טראומות ילדות מעצבות דפוסי הורות בבגרות (Shin et al., 2023). הממצאים מדגישים כי נשים שגדלו בסביבה אלימה, במיוחד כאשר האם הייתה דמות אלימה, נוטות לפתח גישות הוריות בעייתיות – הן מגלות חוסר אמפתיה כלפי ילדיהן, מציבות ציפיות לא מותאמות, ונוטות להצדיק ענישה פיזית. עומק החוויות השליליות בילדות משפיע ישירות על מידת השכפול של דפוסי האלימות בהורות העתידית, ובכך מחזק את הבנתנו בדבר קיומו של מעגל בין-דורי של אלימות (Shin et al., 2023).
השלכות מרחיקות לכת על יחסים בינאישיים וזוגיות
המחקרים שנסקרו מאירים כיצד צלקות האלימות המשפחתית מתפשטות מעבר ליחסי הורה-ילד, ומטילות צל כבד על מארג היחסים הבינאישיים והזוגיים של הקורבנות בבגרותם. ילדים שגדלו תחת צילה של אלימות מפתחים לעיתים קרובות דפוסי התקשרות לא בטוחים, המתבטאים בקשיים ביצירת אינטימיות, באמון מוגבל באחרים, ובחשש עמוק מפני דחייה ונטישה.
הפגיעה ביכולת לווסת רגשות ולפתור קונפליקטים באופן בונה מהווה גורם מכריע בהופעת אלימות במערכות יחסים זוגיות. ילדים שהיו עדים לאלימות בין הוריהם או חוו אותה על בשרם עלולים לפתח תפיסה מעוותת של מערכות יחסים, הרואה באלימות דפוס תקשורת נורמטיבי. הם עשויים לשחזר באופן לא מודע את הדפוסים ההרסניים שהופנמו בילדותם, ובכך להנציח את מעגל האלימות הבין-דורי.
המחקרים מציגים הבחנה משמעותית בין ילדים שסבלו ישירות מאלימות לבין אלו שהיו עדים לה. שתי הקבוצות סובלות מהשלכות ארוכות טווח, אך חשיפה ישירה לאלימות מגבירה משמעותית את הסיכון לפתח הפרעות נפשיות חמורות יותר, כגון PTSD, דיכאון, וקשיים בשליטה בדחפים. בשני המקרים, הטראומה המוקדמת מחלחלת לתוך מערכות היחסים הבוגרות, ומתבטאת בחרדת נטישה, בתחושת חוסר אונים, ובאי-ביטחון ביחסים בינאישיים.
לסיכום, העברה בין-דורית של אלימות היא תופעה מורכבת ורב-ממדית, המשפיעה על מכלול היבטי החיים של הפרט. ההשלכות מרחיקות הלכת של חשיפה לאלימות בילדות אינן מסתכמות רק בהגברת הסיכון לשימוש באלימות בחיים הבוגרים, אלא משפיעות באופן עמוק על התפיסות, האמונות והדפוסים הרגשיים והחברתיים של מי שהיו ילדים במשפחה אלימה. חשיפה זו מעצבת את האופן שבו אנשים אלו חווים אינטימיות, בונים אמון, ומתקשרים עם הסובבים אותם, ומהווה כוח מניע משמעותי בהעברת הצלקות הרגשיות והדפוסים ההרסניים מדור לדור.
ביבליוגרפיה:
Botha, A., Van den Berg, H. S., & Venter, C. A. (2009). The relationship between family-of-origin and marital satisfaction. Health Sa Gesondheid, 14(1), 1-7.
Colmone, S., & Greenberg, K. (2017). Parental Influence: Potential long-term effects of strict parenting.
Damota, M. D. (2019). The effect of divorce on families’ life. Journal of Culture, Society and Development, 48, 25-31.
Eyo, U. E. (2018). Divorce: Causes and effects on children.
Garcia, O. F., Fuentes, M. C., Gracia, E., Serra, E., & Garcia, F. (2020). Parenting warmth and strictness across three generations: Parenting styles and psychosocial adjustment. International Journal of Environmental Research and Public Health, 17(20), 7487.
Goncy, E. A., Basting, E. J., & Dunn, C. B. (2021). A meta-analysis linking parent-to-child aggression and dating abuse during adolescence and young adulthood. Trauma, Violence, & Abuse, 22(5), 1248-1261.
Hardy, N. R., Soloski, K. L., Ratcliffe, G. C., Anderson, J. R., & Willoughby, B. J. (2015). Associations between family of origin climate, relationship self‐regulation, and marital outcomes. Journal of marital and family therapy, 41(4), 508-521.
Kunz, J. (2018). Parental divorce and children's interpersonal relationships: A meta-analysis. In Divorce and the Next Generation (pp. 19-47). Routledge.
Monk, J. K., Ogolsky, B. G., Rice, T. M., Dennison, R. P., & Ogan, M. (2021). The role of family-of-origin environment and discrepancy in conflict behavior on newlywed marital quality. Journal of Social and Personal Relationships, 38 (1), 124-147.
Rossman, B. R., & Ho, J. (2018). Posttraumatic response and children exposed to parental violence. In Children exposed to domestic violence (pp. 85-106). Routledge.
Shin, S. H., Tomlinson, C. A., Nelson-Hence, D., & Ksinan Jiskrova, G. (2023). Understanding the intergenerational cycle of trauma and violence: Maternal adverse childhood experiences and parent-to-child aggression risk. Journal of interpersonal violence, 38(5-6), 4998-5018.
Watson, G. O. O. D. W. I. N. (1967). Some personality differences in children related to strict or permissive parental discipline. Readings in the Psychology of Parent-child Relations, 141.