נושא היות המורה בסיס בטוח עבור תלמידיו מתבסס על מספר תיאוריות, בראשן תיאוריית ההתקשרות (Bowlby, 1988) המדגישה כי קשר עם מטפל רגיש, זמין ועקבי תורם להתפתחות תחושת הביטחון אצל הילד. תחושת ביטחון זו מאפשרת לילד לחקור את העולם בידיעה שיוכל לשוב לדמות ההתקשרות, בעת הצורך, לקבלת עידוד ונחמה (Bowlby, 1988). בשלב ההתקשרות, תינוקות מפתחים מודלי עבודה פנימיים שהם ייצוגים מנטליים של קשרים אשר מעצבים את סגנון ההתקשרות שלהם (Ainsworth et al., 2015). סגנונות אלו משפיעים על התפתחותו הרגשית והחברתית של הילד ומערכות היחסים העתידיות שלו לאורך חייו. המחקר בתחום מצא כי בהתאם להשערתו של בולבי, אופיין של מערכות היחסים שיוצר הילד והמתבגר נשמר והוא מופנה למערכות יחסים נוספות (Waters et al., 2002). ייתכנו מערכות יחסים חדשות עם דמויות שונות המספקות טיפול ותמיכה והופכות למקור לבסיס בטוח, כולל משפחה מורחבת, עמיתים, מטפלים מקצועיים ומורים.

הפרעת קשב וריכוז(ADHD)  הינה בין ההפרעות הנוירו-התפתחותיות השכיחות ביותר בקרב ילדים בגיל בית הספר, עם שיעורי שכיחות של כ-8.4% במגוון שפות ותרבויות (DSM-5), מתאפיינת בקשיים בקשב, היפראקטיביות ואימפולסיביות. הפרעת קשב וריכוז מתאפיינת בקושי להתמקד באותם גירויים ומידע שאליהם הוא נדרש ברגע מסוים, ועל כן הוא נוטה להיות מוסח או מושקע יותר בגירויים אחרים המושכים את תשומת לבו (Diamond, 2005) וכן נמצא קושי בעיכוב תגובה מוטורית (Goos et al., 2010). ההפרעה נמצאת בתפקודים ניהוליים(Executive Functions)  כך שנגרמים שיבושים בעיבוד מידע, קשיים בהפנמת נורמות חברתיות ועיכוב תגובות, מה שמוביל לאימפולסיביות וחוסר ויסות עצמי (Al-Yagon et al., 2020; Diamond, 2005). מחקרים מצביעים על שיעורים גבוהים יותר של תוקפנות ובעיות התנהגות בקרב ילדים אלו לעומת ילדים ללא ADHD (Al-Yagon, 2016; Murray & Greenberg, 2001) וירידה בתחושת הקוהרנטיות (Al-Yagon & Margalit, 2006). לילדים אלה תגובתיות רגשית גבוהה, חוסר גמישות, קושי בהסתגלות לדרישות משתנות, ופגיעות באינטראקציות עם הורים, מורים ובני גיל. יחסים אלו מתוארים לעיתים קרובות כשליליים ומלווים בקונפליקטים. (לפידות-לפלר, 2018). ואכן נמצא כי למרות הרקע התורשתי שלה, קיימת השפעה רבה על בריאותו הנפשית של הילד גם לסביבה המשפחתית, החברתית והחינוכית (פלוטניק ובידרמן, 2008). בהקשר זה נמצא תלמידים עם לקות קשב וריכוז נוטים פחות מבני גילם ללא לקות לפתח התקשרות בטוחה עם אימהותיהם, כלומר, בקרב אוכלוסייה זו נמצאה שכיחות נמוכה יותר של התקשרות בטוחה עם דמויות משמעותיות, בהשוואה לבני גילם ללא לקות זו (Wylock et al., 2023).  עם זאת, מחקרים עדכניים מלמדים שאדם שגדל עם התקשרות לא בטוחה יכול לפתח התקשרות בטוחה בהמשך חייו, במיוחד אם יהיו לו קשרים משמעותיים עם דמויות מיטיבות, עקביות ואמפתיות, כמו בן/בת זוג, חבר קרוב, מורה מסור או מטפל. התקשרות היא תהליך גמיש, שניתן לשנותו לאורך החיים, וניתן לפתח תחושת ביטחון וערך עצמי באמצעות קשרים אמינים, טיפול רגשי, מודעות עצמית וצמיחה אישית (Dansby Olufowote et al., 2020; Hauber et al., 2020).

היעדר ידע ומודעות מספקים מצד מורים ומחנכים בבית הספר בנוגע לקשיים הלימודיים, הרגשיים, והחברתיים של ילדים עם לקות קשב וריכוז עלול לגרום למורים להתעלם או להירתע ממאפיינים התנהגותיים וקשיים לימודיים ולגרום לתלמידים אלו חוויות שגורמות להם לתחושת נחיתות ודחייה במקום לשמש עבור ילדים אלו בסיס בטוח (לפידות-לפלר, 2018; פלוטניק ובידרמן, 2008).

נמצא שאיכות היחסים עם מורים מסייעת להסביר את ההסתגלות החברתית-רגשית של מתבגרים עם לקויות וכי מתבגרים אלה רואים את מוריהם כדוחים אותם יותר וכפחות זמינים ומקבלים בהשוואה לבני גילם ללא מוגבלויות(Al-Yagon & Mikulincer, 2004) . בהקשר לכך מצאה פרופ' מיכל אליגון ושותפיה כי אצל מתבגרים עם לקות קשב וריכוז נמצאו קשיים רגשיים והתנהגותיים רבים, ביניהם: בעיות התנהגות כתוקפנות, התפרצויות זעם, הפרת גבולות ובעיות משמעת (Al-Yagon, 2016; Murray & Greenberg, 2001), דיכאון וחרדה (Al-Yagon, 2016), בדידות (Al-Yagon & Mikulincer, 2004), ירידה בתחושת שייכות לבית הספר (Al‐Yagon et al., 2016), ואצל ילדים נמצאה ירידה בתחושת קוהרנטיות כלומר ביכולת לראות את העולם כניתן להבנה, לניהול ולבעל משמעות (Al-Yagon & Margalit, 2006).

פרופ' מיכל אליגון (Al-Yagon, 2016) מגדירה "בסיס בטוח" כזמינות המורה למתבגר בעת הצורך, בקבלה של המורה את הרגשות, הצרכים והתנהגויות התלמיד ובמתן מענה מותאם לצרכים אלו, לעומת תפיסת התלמיד את המורה שלו כדוחה אותו (Al-Yagon, 2016). בדומה לכך, מסביר פיאנטה (( Pianta, 1999)  שיחסים תומכים בתלמיד מצד המורה כוללים יכולת של המורה לזהות ולהבין את הצרכים הרגשיים והחברתיים של הילד, להגיב אליהם בעקביות ובחום, להציע עזרה מתאימה, ולהוות דמות משמעותית ומכוונת עבור התלמיד. מרכיבים אלה תורמים לפיתוח תחושת ביטחון, שייכות ולמידה משמעותית במסגרת החינוכית. מספר חוקרים מציעים כלים המסייעים בידי מורים לשפר את הקשר עם תלמידיהם ולשפר את היכולות החברתיות, הניהוליות, הרגשיות וההתנהגותיות שלהם (Sabol & Pianta, 2012; Murray & Pianta, 2007).